חיים בסרט – לא רק על פופקורן

איך משפיע עלינו "דלי" פופקורן ואיך לא ניפול למלכודת האריזות והמנות הגדולות?

בילויים רבים – ובמיוחד עם ילדים – כוללים אוכל. יציאה לקולנוע, לדוגמא. אחד המקומות המתאימים לכל המשפחה, בכל עונות השנה, ובפרט כשגשום וקר או לחילופין חם ולח ועל כן שהייה באוויר הצח פחות נוחה.
הכוכב הקולינרי של הבילוי בקולנוע הוא הפופקורן, חטיף המבוסס על גרגירי תירס מלא שהוא לא רק תוספת כמעט בלתי נמנעת לסרט אלא גם מוקד למחקרים שמלמדים אותנו לא מעט לגבי הרגלי האכילה שלנו, ועל כך בהמשך.

הפופקורן ניצב גם במרכז החלטה של מנהל המזון והתרופות בארה"ב (ה-FDA) משנת 2014, והיא חובת הפרסום של הערך הקלורי של כל מנה על גבי מיכלי הפופקורן המוצעים בקולנוע.

בנוסף הטיל ה-FDA חובת סימון על תכולת הקלוריות של המוצרים האחרים הנמכרים במזנונים בבתי הקולנוע, של פריטי המזון המוצעים במכונות האוטומטיות וכן של המשקאות האלכוהוליים במסעדות (המנות המוגשות במסעדות "תומחרו" קלורית עוד קודם לכן).

הסיבות להחלטה היו נתון לפיו אכילה מחוץ לבית תורמת לא פחות משליש מסך צריכת הקלוריות של האמריקאים, תפיחתן של המנות המוגשות בכל מקום והפיכתן לעצומות בגודלן והעלייה המואצת במספר הסובלים מהשמנה שכבר הפכה למגפה. יש לציין כי בישראל היקף הבעיות אלה נמוך יותר, אם כי הן בהחלט קיימות, מוכרות ומדאיגות.

מה גורם לנו לאכול יותר מדי?

הפופקורן, כאמור, נבחן בלא מעט מחקרים ואחד מהם, שנערך באוניברסיטת קורנל בניו יורק לפני כעשור – וגם כיום הוא רלוונטי ומעניין, אפילו יותר מאי פעם – בחן מה משפיע עלינו יותר: גודל ה"דלי" שבו מוגש הפופקורן או טעמו.

התוצאה הייתה לא פחות ממדהימה: "דלי" גדול גרם למבקרים בקולנוע לאכול כ-45% יותר פופקורן טרי. נתון מדהים אף יותר התגלה כשבמסגרת הניסוי "זכו" צופים בסרטים לקבל פופקורן לא טרי – גם במקרה זה צריכת החטיף הייתה גבוהה בכ-33% כשהוא הוגש ב"דלי" גדול, כמות מיותרת לחלוטין מה גם שסביר להניח שהפופקורן בכלל לא היה טעים…

המסקנה של המחקר הייתה כמובן שאכילת הפופקורן נובעת מהכמות המוצעת ולא בגלל טעם או איכות. גם בבית המצב דומה: צלחות גדולות גורמות לכל כמות המוגשת עליהן להיראות סבירה, בהתאם הסיכוי לאכילת יתר גדל, כשעל פי מחקר זה הכמות שנאכל תעלה ב-18 עד 25%. כשמדובר בחטיפים באריזות גדולות, הגידול בצריכה גבוה אף יותר – 30-45%.

אם אכילה "עם העיניים", ללא תשומת לב לתחושת הבטן – לא מטאפורית אלא במובן הפיזי – מובילה במקרים רבים לאכילת יתר, חשוב מאוד להיות מודעים לכך. כדאי לשים לב לאיתותים של הגוף, לתחושת רעב ועוד יותר מכך לתחושת שובע, ולא לאכול רק מ"כוח האינרציה" עד שהצלחת מתרוקנת שלא לומר הסיר מתרוקן…

כמו כן חשוב לשים לב לגורמים סביבתיים, שעשויים להשפיע עלינו אף יותר מהטעם והאיכות: אכילה בחברה לעומת אכילה לבד, אכילה במהלך צפייה בטלוויזיה או תוך כדי קריאת עיתון בהשוואה לארוחה שאין בה פעילויות אחרות במקביל.

האם תמחור קלוריות אכן מפחית אכילה מיותרת?

ובחזרה לדרישת ה-FDA ל"תמחור קלורי" של המנות השונות במזנונים של בתי הקולנוע ובמכונות האוטומטיות לממכר מאכלים ומשקאות.

לדעתנו, מספר הקלוריות אינו חזות הכל – ואילו הגודל דווקא כן קובע. תוצאות מחקר אמריקאי שהתפרסמו בעת האחרונה תומכות בתפישה זו: ברשתות מזון אשר נדרשו לציין כמות קלוריות לא נרשמה העדפה למנות עם תכולת קלוריות נמוכה, על אף העובדה שהמידע היה זמין לקונים. התוצאות אולי מפתיעות, ומן הסתם הציפיות של יוזמי התקנות היו שונות, אבל מהוות חיזוק לעמדה לפיה עדיפה התמקדות בגודל המנות ופחות בערכן הקלורי.

איך לא ליפול למלכודת המנות הגדולות?

שימוש בצלחות שקוטרן לא יותר מ-23 ס"מ עבור מנות עיקריות, כוסות קטנות למשקאות מוגזים ומיצים וכוסות גדולות (330 מ"ל) לשתיית מים. ההמלצה תקפה הן למטבחים הביתיים והן לחדרי אוכל מוסדיים (מלונות, מקומות עבודה, בתי חולים וכו').

רכישת חטיפים וממתקים באריזות קטנות או אישיות. אמנם בחלק מהמקרים אריזות גדולות מאפשרות לנו לחסוך כסף, אולם אנחנו משלמים עליהן מחיר כבד אחר: עלייה בממדי ההשמנה הן בקרב מבוגרים והן בקרב ילדים. נזק נוסף הוא צריכת חטיפים על חשבון מאכלים מזינים גם אצל ילדים שאינם בעודף משקל . דרך אפשרית לחסוך כסף וגם אכילה מיותרת של מזונות שונים היא לקנות את האריזות הגדולות ולחלק אותן בבית למנות אישיות.

קניית פירות, ירקות ושאר מזונות בריאים בכמויות גדולות יותר.

הערכים התזונתיים של הפופקורן ומה עושים לו בקולנוע?

ונחזור לפופקורן המוכר והפופולארי, חומר הגלם הוא גרגירי תירס מלא (שלא עברו עיבוד). גרגיר תירס המשויך בדומה לשאר הגרעינים של  הדגנים השייכים לקבוצת הפחמימות, הוא 70% פחמימה, כ-12% חלבון וכן כמות מועטה של שומן (4-5%).

כוס של פופקורן מוכן לאכילה, ללא תוספת שומן, מכילה כ-30 קלוריות, ומאחר שהפופקורן עשיר בסיבים תזונתיים אשר תורמים להרגשת שובע ונפח המנה גדול יחסית, נמצא אותו בתפריטים רבים לירידה במשקל.

לעומת זאת, הפופקורן הנמכר בקולנוע עתיר שומן ועל כן גם המנות הקטנות שלו מכילות כ-250 קלוריות, מנה בינונית כ-450 קלוריות וב"דלי" גדול כמות הקלוריות כמעט כפולה. גם המלח שמתווסף למנות בקולנוע בכמויות גדולות מזיק לנו, ועל כן למי שרוצה לשמור על בריאותו ועל הגזרה לא מומלץ לצרוך פופקורן בקולנוע.

איך בכל זאת ליהנות מהסרט?

רבים מאיתנו יתקשו עד מאוד לאמץ את ההמלצה לוותר על פופקורן בקולנוע, שכן הוא מהווה עבורם חלק בלתי נפרד מחוויית הצפייה בסרט. אחד מחברינו אף אמר לנו ש"הוא לא יבין את הסרט בלי לנשנש תוך כדי פופקורן".

למי שמזדהה עם הדברים המלצתנו: להעדיף מנה קטנה של פופקורן ולדלג על מבצעים שמצרפים אליו חטיפים נוספים ומשקאות מוגזים. כאמור, הם אולי משתלמים כלכלית אבל אנחנו משלמים עליהם ביוקר בהיבטים אחרים.

המלצה נוספת היא לא להגיע רעבים לקולנוע. אם תאכלו בנחת, בבית או במסעדה, לפני הצפייה בסרט תתפלאו אולי לגלות שתוכלו ליהנות ממנו גם בלי תוספות.

צפייה מהנה 🙂

• זהירות – אין לתת פופקורן לילדים עד גיל חמש
  וזאת מחשש לחנק כתוצאה מהקדמת קנה לוושט של גרגרים שלא התבקעו.
  
• גרגרי התירס מורכבים ברובם מעמילן (פחמימה).
  חימומם בטמפרטורה של 220 מעלות צלזיוס הופך את מעט המים שבכל גרגר לאדים, ואלה יוצרים לחץ על הקליפה. חלקו הפנימי של הגרגר מתפרץ החוצה יחד עם אדי המים והתוצאה היא הפופקורן בצורתו התפוחה, המוכרת והאהובה. גרגרים שמכילים מעט מדי מים או יותר מדי מים לא יתבקעו וגם חימום בטמפרטורה נמוכה מדי לא מאפשר התבקעות.
  
• כבר לפני כ-5,500 שנה השתמשו אינדיאנים במרכז אמריקה בפופקורן
  הן כמאכל והן לעיטורם של תכשיטים ופסלים.
  
• מכירת פופקורן בדוכנים, שווקים, פארקים וכן בכניסה לתאטראות
  החלה בארה"ב במאה ה-19. בהמשך חדר החטיף אל בתי הקולנוע והפך לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם תרבות בילוי זו.
  
• האקדמיה ללשון עברית קבעה ב-1991
  חלופה למילה "פופקורן": פִּצְפּוּצֵי תִּירָס.